החלטה להעמיד לדין ועילות סגירת תיק

מאת: עו"ד אופיר סטרשנוב

עילות לסגירת תיק פלילי / עו"ד אופיר סטרשנוב

סעיף 62 לחסד"פ שעניינו "העמדה לדין" קובע כי תובע שהועבר אליו חומר החקירה יעמיד אדם לדין כאשר הראיות מספיקות לאישום ויש במשפט ענין לציבור.

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982:

62. העמדה לדין וסגירת תיק

(א) ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט ענין לציבור; ואולם החלטה שלא להעמיד לדין, בשל העדר ענין לציבור תהיה באישור בעל תפקיד כלהלן:

…

(ב) על החלטה שלא להעמיד לדין תימסר לחשוד הודעה בכתב שבה תצוין עילת סגירת התיק והחשוד יהיה רשאי לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה; תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה.

הגשת כתב אישום – מתי?

בהנחיית היועץ בעניין "שימוע וטיעון לפני הגשת כתב אישום" (הנחיה 51.015), נאמר:

"אחריות כבדה מוטלת על כל מי שבא להחליט על הגשת כתב אישום פלילי נגד אדם, ביחוד בעבירות בעלות אופי חמור ועבירות שיש עמהן קלון וכתם בל יימחה. יש אשר אפילו זיכוי בדין אין בו כדי להיטיב נזק שנגרם מתוך אישום שלא היה יסוד לו. מכאן מתחייבת מידה יתרה של זהירות בטרם מגישים כתב אישום. בדיני נפשות עסקינן, והגם שכל נאשם מוחזק חף מכל עבירה, ואף יהיה לו 'יומו בבית המשפט' להתגונן בכל האשמה המיוחסת לו, אין להתעלם מכך שהליכי משפט דרכם להתמשך ולהסתעף, ויש עמם לא אחת עינוי דין ונפש. מצווים אנו לדקדק היטב בחומר הראיות וללבן ביסודיות את הבעיות הכרוכות בנושא האישום".

רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בהחליטו אם להגיש כתב-אישום, להעריך את תוצאותיו הצפויות של משפט אם ייערך, ואת הסיכויים להרשעה. הוא רשאי להידרש גם למידת המהימנות שעשוי בית-המשפט לייחס לראיות ולסיכוי, שעל אף קיומן של ראיות לכאורה, הנאשם יזוכה בסיומו של ההליך.

אין טעם בהפעלת מנגנון התביעה, ואין טעם בפגיעה בפרט הנגרמת על-ידי עצם ההעמדה לדין, אם בסופו של ההליך אין סיכוי סביר שאותו פרט יורשע בדינו. המדובר הוא בשאלה מובהקת של הערכה – עובדתית ומשפטית. מעצם טיבה, ייתכנו לגבי החלטה מעין זו עמדות והערכות שונות. בהפעילו את שיקול-דעתו בעניין זה, נשען היועץ המשפטי לממשלה על ידע, על מקצועיות ועל ניסיון, כלים המסייעים בידו להעריך את תוצאות ההליך המשפטי, אם יחליט על קיומו. בזכות כלים אלה העומדים לרשותו נמסרה בידו הסמכות, רבת החשיבות, להחליט על העמדה לדין. עולה מכך, כי שיקול-הדעת המסור ליועץ המשפטי לממשלה לעניין זה הוא רחב (בפרשת יהב הנ"ל, שם).

בעוד שהחוק קובע שני קריטריונים להחלטה באם להגיש כתב-אישום אם לוא , הרי שאין הוא מסדיר את הרישום בתיק שנסגר והדבר מסור לשיקול דעת הפרקליטות או המשטרה ( כאשר הפעלת שיקול הדעת הוסדרה בהנחיות פרקליט המדינה).

בג"צ 4539/92 קבלרו ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (לא פורסם – מופיע בתקדין – תק-על 96 (2) 78).

התעוררה השאלה האם צדקה הפרקליטות בהחלטה לסגור תיק פלילי שנפתח כנגד עו"ד י. בוטח, העותר השלישי, בעילה של חוסר ראיות ולא בעילה של חוסר אשמה.

פסק הדין התייחס בהרחבה לשאלה המשפטית – מהם הקריטריונים שעל פיהם אמור פרקליט מחוז או תובע משטרתי להחליט אם לסווג תיק שנסגר מחוסר ראיות מספיקות כתיק שנסגר "מחוסר ראיות" או "מחוסר אשמה".

חשיבות האבחנה בסגירת תיק בשל "חוסר ראיות" לבין סגירת תיק בשל "חוסר אשמה" ברורה מאליה – שהרי חשד פלילי שהועלה כנגד אדם הינו כתם שהוטל בשמו הטוב וברי כי כל אחד ירצה להסיר כתם זה וכמי שמשוכנע כי הינו חף מפשע הרי שידרוש כי חשד שהועלה כנגדו יימחק לחלוטין ובתיק שנפתח נגדו יירשם כי התיק נסגר כיוון שהתברר כי אינו אשם.

בית-המשפט העליון, מפי השופט זמיר, קבע כי יש לסגור תיק מ"חוסר ראיות" רק כאשר ישנן בתיק ראיות "המשאירות ספק סביר לגבי חפותו של החשוד". בכל מקרה אחר, יש לסגור התיק מ"חוסר אשמה".

בית-המשפט הוסיף וקבע כי קיומו של ספק זה ייקבע על-פי מבחן הראיה המנהלית, היינו – צריך שתהא זו ראיה שאדם סביר היה סומך עליה כדי לומר שהחשד עדיין קיים ועומד.

לגוף הענין, קבע בית-המשפט כי במקרה דנן לא נפל כל פגם בהחלטת הפרקליטות לסגור את התיק בעילה של "חוסר ראיות" ולא בעילה של "חוסר אשמה", שכן הראיות שבתיק הותירו ספק סביר לגבי חפותו של עורך-הדין.

סעיף 63 לחסד"פ מחייב למסור הודעה למתלונן על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, בציון הטעם להחלטה. כל זאת כדי ליידע את המתלונן וכדי לתת לו אפשרות להשיג על החלטה זו.

סעיף 64 לחסד"פ מקנה למתלונן זכות לערור בפני היועץ המשפטי לממשלה על ההחלטות כאמור; זכות הערר מסוייגת כך שלא ניתן להגיש ערר אם המדובר בעבירה מן העבירות המנויות בתוספת השניה לחסד"פ, קרי – עבירות בהן ניתן להגיש קובלנה פרטית.

מועד הגשת הערר הינו תוך 30 יום לאחר שנמסרה למתלונן ההודעה על-פי סעיף 63; היוהמ"ש רשאי להאריך את המועד להגשת הערר ( סעיף 65 לחסד"פ).

הסמכות לענין ערר, על-פי סעיף 64 לחסד"פ ניתנת להאצלה לפרקליטות (סעיף 66 לחסד"פ).